עתיקות חמת גדר ועין ג'ונס

השעה 13:00 בצהריים, מתחיל לרדת גשם חזק, קופץ לי רעיון בראש לרדת לעין ג'ונס לטבילה קצרה במים החמים, תוך כדי שאני בדרך לחדר להתארגן אני שולח הודעה לחברי הצלם אדם
ספונטני לקפוץ למקום עם המעיין החם שדיברנו עליו?
אני יוצא לשם כמה דקות והוא כרגיל לא מאכזב אומר לי אני זורם. אני עונה לו מצוין, תכין את המצלמה ואני בא לאסוף אותך. לא עוברות 5 דקות, התיק כבר מאורגן והתארגנתי צ'יק צ'ק על מגבת, מכנסיים קצרים, תחתונים ובקבוק מים ואני בדרך לאסוף אותו …
נקודת עצירה ראשונה:
אני אומר לאדם תכין את המצלמה יש לי נקודה מדהימה בשבילך, אתה זוכר את הגשר שסיפרתי לך עליו?
הגיע הזמן לצלם אותו…
אני מחנה את הרכב בדיוק בנקודה שגדר המערכת פרוצה עם זווית ראייה נקיה לעבר גשר הרימוך.
והנה התוצאה:
גשר הרכבת אל חַמָּה (גשר חמה, גשר ג'סר אל חאווי, גשר הרוחות) הוא גשר שנבנה על ידי העות'מאנים, מעל הירמוך, בקרבת אתר אל-חמה ועליו הונחה מסילת הרכבת דרעא-צמח. חיבלו בגשר פעמיים על מנת למנוע את תנועת הרכבות בין שתי גדות הירדן. לאחר שהגשר הופל בליל הגשרים, לא תוקן עד היום .

בוא נמשיך
מגיעים לחניה של חמת הגדר ורואים מלא מכוניות ( די מבאס אבל אין מה לעשות), יורדים מהרכב והולכים לכיוון המעיין (פירוט הגעה בסוף הפוסט). מגיעים לבריכות ורואים שיש במקום יחסית די הרבה אנשים, אז אני מציע שבינתיים נלך לאתר העתיקות ונצלם קצת, אנחנו נכנסים לעתיקות, לא עוברות כמה דקות ואני קולט את המאבטח מלמעלה בחמת גדר, אני מנופף לו עם היד לשלום והוא מנופף לי בחזרה, אני צועק לו שאנחנו כאן לצילומים והוא צועק לי בחזרה אין בעיות תצלמו אבל אל תתקרבו לגדר.
אני מבין את הדאגה שלהם, כמובן שחל איסור מוחלט לעבור לתחום של אתר חמת גדר.
הליכה בצמוד לגדר מערכת: (ניתן לראות את שכנינו הירדנים מעבר לגדר)

נחזור לענייננו, אתר המעיינות החמים הוקם לפני 1,800 שנים, על ידי הרומים שגילו את הפוטנציאל התיירותי הגדול של המקום. כמו כל מתחם שהקימה האימפריה, גם אזור המרחצאות נבנה בסטנדרטים הגבוהים ביותר של אותם ימים ובפאר רב – אולמות רחבי ידיים, קשתות מפוארות ושערים ענקיים, ארחי פסיפס מעוצבים ומושקעים וחיפויי שיש יקרים. בזמנו, נחשב אתר המרחצאות של חמת גדר לשני ביופיו בכל האימפריה הרומית.
לצד מתחמי התיירות והבילוי הקימו הרומים גם מבני דת שונים (ביניהם גם בית כנסת!) ומקדשים אליליים. במקום הוקם גם תיאטרון ששימש למופעי בידור ותרבות.
תתפנקו בתמונות:
צילום: אדם צוסחא

נגיעה בהיסטוריה – הכפר אלחַמָה
הכפר שוכן 12 ק"מ מטבריה, על רצועת אדמה צרה בעמק הירמוך, כשמורדות תלולים מתנשאים מצפונו ודרומו. האזור משך מתיישבים מאז ימי קדם: אל-חמה נוסדה על אַמָת'וּס ההלניסטית, שבתקופה הרומית נקראה אֶמַתָ'ה. אחרי שנהרס ברעידת אדמה, נבנה אל-חמה מחדש ב-663 לספירה בתקופת שלטון הח'ליף העוּמיידי מוּעַוִיַה. המקום היה ידוע במעיינות החמים שבו, שנחשבו כבעלי סגולות מרפא בשל ריכוז הגפרית הגבוה של מימיהם. המעיינות משכו מבקרים רבים בתקופת הרומים והיוונים, אך בהמשך ננטש המקום וביקרו רו רק בדווים שהקימו מאהלים עונתיים במקום. יזם לבנוני בשם סולימן נאסף קיבל זכיון ב-1936 לפתח את המעיינות, ומאז נהרו לשם מבקרים ערבים רבים לנופש ומרפא. ב-1931 התגוררו בכפר 171 תושבים ב-46 בתים. ב-1944-45 עלה מספר התושבים ל-290, מוסלמים ברובם. אדמות הכפר השתרעו באותה עת על 1,692 דונם. במקום היתה תחנת רכבת. בכפר היה מסגד גדול עם עמודי שיש ומזרקה בחצר הקדמית שלו. חקלאות הוותה את מקור הקיום העיקרי של התושבים, שגידלו עצי זית ומטעים אחרים. שרידים ארכיאולוגים באל-חמה כוללים תיאטרון, חדרי רחצה, בית כנסת, אתרי קבורה, כותרות-עמודים ואתר-דת מוסלמי.
אל-חמה לא נכבש במהלך לחימה, אלא הרבה אחרי תום הקרבות. הכפר נכלל באזור המפורז בגבול סוריה בהסכם שביתת הנשק ישראל-סוריה שנחתם ביולי 1949

מקור:

Walid Khalidi, All that Remains, 1990, 518-520

גרפיטי על המבנים הישנים

עין גו'נס
בסמוך לאתר העתיקות נחבאת פינת חמד שמשלבת רחצה במי גופרית לוהטים, במתחם מרחצאות רומי מוזנח אך מרשים. תענוג לטבול במים החמים, במיוחד במי חורף קרים וליהנות מספא טבעי אמיתי.
והמקום קרוב למבני מגורים סורים נטושים